גמרא
פירוש
הָיָה אמוֹדֵד וּבָא וְכָלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכׇל הָעִיר כּוּלָּהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר אֶת הַתְּחוּם בְּרַגְלָיו במאי מְטַלְטֵל לָאו בעַל יְדֵי זְרִיקָה.
אָמַר רַב הוּנָא לָא עַל יְדֵי מְשִׁיכָה.
אָמַר רַב הוּנָא גהָיָה מוֹדֵד וּבָא וְכָלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי חָצֵר אֵין לוֹ אֶלָּא חֲצִי חָצֵר.
פְּשִׁיטָא אֵימָא יֵשׁ לוֹ חֲצִי חָצֵר.
הַאי נָמֵי פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָתֵי לְטַלְטוֹלֵי בְּכוּלַּהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
{רי״ף עירובין יא.}
{שמעתא דהדין כאשר המדידה כלתה בתוך הקף מחיצות}
והא דאמר רב הונא, היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצרו1 יש לו חצי חצרו2 ולא גזרינן דילמא אתי לטלטולי בכל החצר אף על פי שהוא רגיל להשתמש בה, הלכה פסוקה היא ואין בה מחלוקת.
וכן הא דאמר ר״נ: מודה לי רב הונא, שאם היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה, מותר לטלטל בכל הבית כולו ע״י זריקה ולא גזרינן דילמא מימשיך בתר חפצו.
אפילו בבית שנפרץ במלואו לבקעה או לאסרטיא, כיון שכלתה מדתו על שפת תקרת הבית לא גזרי׳ דילמא מימשיך. הואיל ותקרת הבית חובטת והויא ליה כמחיצה, נזכר הוא לעולם שאין לו רשות לעבור ברגליו משם ולהלן.
אף על גב דקי״ל כשמואל דפליג עליה דרב הונא, מכל מקום, הא דמודה בה רב הונא צריכה תלמוד.
והרי״ף ז״ל לא הזכיר מכל זה כלום.
{רי״ף עירובין יא:}
{שמעתא דמה שהזכיר הרי״ף הפלוגתא בשנפחתו דפני הספינה וכו׳}
והא דאיפליגו רבה ור׳ זירא בשנפחתו דפני הספינה, אי נמי, בקופץ מספינה לספינה, אליבא דשמואל היא. וכיון דפסק הרי״ף ז״ל הלכתא כוותיה דרב, לא היה לו להזכיר מחלוקת רבה ור׳ זירא. דכיון דקי״ל כר״ג אפי׳ בדיר וסהר, דברי3 הכל מותר.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
{שמעתא דהדין כאשר המדידה כלתה בתוך הקף מחיצות}
והא דאמר רב הונא, היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצרו1 יש לו חצי חצרו2 ולא גזרינן דילמא אתי לטלטולי בכל החצר אף על פי שהוא רגיל להשתמש בה, הלכה פסוקה היא ואין בה מחלוקת.
וכן הא דאמר ר״נ: מודה לי רב הונא, שאם היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה, מותר לטלטל בכל הבית כולו ע״י זריקה ולא גזרינן דילמא מימשיך בתר חפצו.
אפילו בבית שנפרץ במלואו לבקעה או לאסרטיא, כיון שכלתה מדתו על שפת תקרת הבית לא גזרי׳ דילמא מימשיך. הואיל ותקרת הבית חובטת והויא ליה כמחיצה, נזכר הוא לעולם שאין לו רשות לעבור ברגליו משם ולהלן.
אף על גב דקי״ל כשמואל דפליג עליה דרב הונא, מכל מקום, הא דמודה בה רב הונא צריכה תלמוד.
והרי״ף ז״ל לא הזכיר מכל זה כלום.
{רי״ף עירובין יא:}
{שמעתא דמה שהזכיר הרי״ף הפלוגתא בשנפחתו דפני הספינה וכו׳}
והא דאיפליגו רבה ור׳ זירא בשנפחתו דפני הספינה, אי נמי, בקופץ מספינה לספינה, אליבא דשמואל היא. וכיון דפסק הרי״ף ז״ל הלכתא כוותיה דרב, לא היה לו להזכיר מחלוקת רבה ור׳ זירא. דכיון דקי״ל כר״ג אפי׳ בדיר וסהר, דברי3 הכל מותר.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 כך בכת״י. בדפ״ר: חצר
2 כך בכת״י. בדפ״ר: חצר
3 תיבה זו ליתא בכת״י. ונראה שיש למחקו
הערות
Gemara
Peirush